הכרעת דין בתיק ת"ד 12878-12-10

בפתח הדברים אציין, כי אני מזכה את הנאשם מעבירות של רשלנות, גרימת נזק ומהירות בלתי סבירה, אך מרשיעה אותו בעבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת. 

זיכויו של הנאשם בכל הנוגע לגרם התאונה נובע מרשלנותה הרבה של הנהגת המעורבת  אשר חסמה נתיב נסיעת הנאשם, בעת שפנתה באופן פתאומי משולי הכביש לעבר הפתח מול מעקה הבטיחות, בכוונה לבצע פניית פרסה אסורה.

הטענה לפיה הנאשם נסע במהירות הגבוהה מהמהירות המותרת אינה הופכת את היוצרות וגורמת לכך שיורשע בגרם התאונה. אי מניעת תאונה מהווה לכל היותר אשם תורם אך לא אשם עיקרי.

העובדות שאין עליהן מחלוקת

1.      ביום 12.9.10 בסמוך לשעה 18:40, נהג  הנאשם עם אשתו בכביש מעלה אדומים הישן,  מכיוון צומת הגבעה הצרפתית לכיוון מעלה אדומים ברכב פרטי מסוג מיצובישי.

2.      מדובר בכביש עירוני שהמהירות המקסימאלית המותרת לנסיעה היא 60 קמ"ש. (ת/10 תמונה 2). לכביש נתיב אחד לכל כיוון, בין הנתיבים מפרידה גדר בטיחות, למעט במקום בו נפתח פתח לצורך פניית פרסה של כוחות בטחון (להלן: "המעבר"). במקום מוצב תמרור ב'-6 האוסר פניית פרסה (ראה ת/8 תמונה 5).

3.      לאחר שהנאשם יצא מתחנת דלק "דור", כ-200 מ' , קרוב למעבר הבחין ברכב המעורבת נהוג על ידי גב' פרעון עלא, שעמד אותה עת בשוליים עם אורות מהבהבים, פונה לפתע שמאלה וחוסם את נתיב נסיעתו.  הנאשם בלם אך בכל זאת פגע ברכב המעורבת, חזית ימין של רכבו עם דופן שמאל של רכב המעורבת.  

4.      כנגד הנהגת המעורבת הוגש כתב אישום בגין סטיה מנתיב, רשלנות, גרם נזק, נהיגה לא רישיון רכב וללא ביטוח חובה בתוקף. הנהגת הודתה והורשעה.  בהתאם לעובדות כתב האישום (נ/1) היא נהגה " בחוסר זהירות כאשר סטתה שמאלה מנתיב נסיעתה ופגעה" ברכבו של הנאשם. עוד עולה מעובדות כתב האישום כנגד הנהגת המעורבת כי חוסר זהירותה  " התבטא בכך שסטה (סטתה- מ.ק.) מנתיב נסיעתו ללא הסבר סביר (התכוונה לבצע פרסה), תוך גרימת הפרעה וסיכון, ובכך גרמה לתאונת הדרכים...".

5.      הנהגת המעורבת הודתה והורשעה במסגרת עסקת טיעון.

השאלות שבמחלוקת

6.      השאלה העיקרית שבמחלוקת היא באיזו מהירות נסע הנאשם והאם יכול היה למנוע את התאונה. אוסיף אני על כך שאלה נוספת -  בהנחה שנסע במהירות מופרזת האם אי מניעתו את התאונה הופכת אותו לאחראי לגרימתה, שעה שהאחראית לתאונה כבר נמצאה והורשעה והיא הנהגת המעורבת?  ובמלים אחרות האם אשם תורם מהווה עילה להרשעת נאשם בגרימת תאונה?

האישום

7.      המאשימה סבורה כי יש להעמיד לדין לא רק את הנהגת המעורבת אלא גם את הנאשם. הוא מואשם בעבירות של גרימת נזק לאדם או לרכוש, רשלנות/חוסר זהירות, מהירות בלתי סבירה בניגוד לסעיפים 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: " התקנות"), סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה") בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה, תקנה 21(ג) ותקנה 51 לתקנות (מהירות בלתי סבירה).

טענות הצדדים

8.      לטענת המאשימה, על פי שחזור שערך הבוחן וסימני הבלימה שנמצאו ונמדדו בזירת התאונה,  הנאשם נהג במהירות של לפחות 75.83 קמ"ש,  ולו היה נוהג במהירות המקסימאלית המותרת שהיא 60 קמ"ש, כי אז יכול היה למנוע את התאונה. (ראה דו"ח בוחן - ת/5  והחישובים שערך).

9.      לטענת ההגנה התאונה הייתה בלתי נמנעת, הנאשם נהג במהירות המותרת ובכל מקרה, האחריות לתאונה מוטלת על הנהגת המעורבת אשר ביקשה לבצע פניית פרסה במקום אסור, כשהיא חוצה בפתאומיות משולי הכביש לעבר הפתח במעקה הבטיחות שמיועד לפניה לכוחות הביטחון בלבד.

הראיות

10. מטעם המאשימה העידו: עדן דניאל השוטר שערך את דו"ח הפעולה; הנהגת המעורבת;  אילן יוסף, בוחן התנועה, שביום 26.10.10, ביצע ניסוי בלימה במקום עם מכשיר וריקום לצורך קביעת מקדם החיכוך והגיש על כך תעודת עובד ציבור (להלן: " הניסוי", ראה ת/2-ת/5)  ו יהודה ונטורה בוחן התנועה שערך את דו"ח הבוחן ( ת/5), תרשים (ת/6) וסקיצה (ת/7) וכן צילם תמונות (ת/8).

מטעם הנאשם העידו הנאשם  ואשתו הגב' רונית קריספין.